אולמות האבירים בעכו – המצודה ההוספיטלרית

מתחת למצודתו של השליט העותמאני אחמד אל ג'זאר (מבנה כלא עכו הידוע בתקופה המנדטורית), שוכנים אולמות המצודה ההוספיטלרית מתקופת הצלבנים. זה 50 שנה שארכיאולוגים חופרים בעכו. חושפים את העיר הצלבנית שהוחרבה על ידי הממלוכים (אם כי לא עד היסוד), ושנים מאוחר יותר כוסתה במכוון בעפר על ידי אותו אל ג'זאר, 'הקצב', אשר לא רצה לעשות שימוש בהריסות ובמבנים נוצריים.
ממפות שנמצאו בספריית הוותיקן אנו למדים כי עד כה נחשפו לא יותר מארבעה אחוזים מן העיר הצלבנית המפוארת. החפירות נמשכות כל השנים, ומי שביקר באולמות האבירים לפני כמה שנים לא יזהה את המקום כעת.
בין האולמות שנחשפו תמצאו אולם אסורים שבו הוחזקו פושעים ושבויי מלחמה. חלונות אין. לאורך הקירות ניתן לראות את החורים העמוקים – זכר לשלשלאות שבהן נכבלו האסירים.
הרחובות הצלבנים הולכים ונחשפים, כשבכמה מקומות חרוטים בטיח המקורי סמלים מוכרים.
בין האולמות שנחשפו גם היכל מרשים ששימש חדר אוכל: החיילים הצלבנים נהגו לשבת על ספסלים לאורך השולחן, כשבראשו ישב האביר. מכאן, כך הסבירה לנו המדריכה פסקל, הביטוי Chairman, יושב ראש, שמשמעותו 'האיש עם הכסא'. מספרים שבין השולחנות התרוצצו כלבים וחתולים שפרוותם שימשה לניגוב הידיים. באחת מפינות אולם האוכל חפשו תבליט של פרח החבצלת. הפרח בעל שילוש העלים הרשים מאוד את לואי השביעי עם הגיעו לעכו במסגרת מסע הצלב השני. בעקבות מפגש זה הפכה החבצלת מאזורנו סמל בית המלוכה הבורבוני.
אחרי חדר האוכל? לשירותים. על פי הכתובים, בין מושבי האבן שבאולם השירותים מעולם לא הייתה הפרדה. האבירים נוהגים היו לשלוח את משרתם לפניהם – שיחמם את האבן. ובעניין הניגוב (לא של הידיים הפעם) נספר כי אבירינו הצטיידו ב…אזני ארנבות. הארנבות גודלו למטרת מאכל והיו בנמצא בשפע. מזכיר לכם את האפרוחים מ'עשו' של מאיר שלו ? גם לנו. פסקל, המדריכה, אומרת שהשימוש באפרוחים היה נכון לאנגלים. מפונקים.