חומוסיות הן כמו סלט ירקות: או שאתה טוב או שאתה רע. כמה פשוט ככה נכון. חומוסיית אבו מאהר בכפר יאסיף היא טובה. מאוד טובה. פרק נוסף וקצת פרדוקסאלי בתיאוריית החומוסיות שלנו אומר שחומוסייה טובה לא זקוקה לנו שנפרסם אותה: שמה עובר מפה לאוזן ואין פרסום טוב ואמין מזה. ובכל זאת, קצת על אבו מאהר מודל 2013: בעליה הטריים יחסית של החומוסייה המיתולוגית בת שתי הקומות הוא טוני שחאדה, בן הכפר ששם לו למטרה לשמור על הקו והמוניטין של המקום בתוספת הקפדת יתר על ניקיון, טריות ושירות. כמי שעוסק שנים בתחום המסעדנות, טוני יודע שסוס מנצח לא מחליפים; ועדיין, הנגיעות החדשות שלו בתפריט הסלטים הטעימים (והיפים) ניכרות, כמו גם הדגש המעניין שהוא שם עם אומלטים משוכללים כמו אומלט תפוחי אדמה, בשר, בצל ושום; אחרי הכל, המסעדה פתוחה משבע בבוקר.
אבל לפני החידושים, בואו נגיד את שצריך להיאמר. החומוס של אבו מאהר הוא מעולה. נקודה. כך גם הזיתים והכבושים, שמלווים אותו ונעשים במקום. במיוחד התלהבנו מכדורי הפלאפל: מבחוץ הם פריכים (מה שאנחנו קוראים בישראלית 'קריספים', עם ה'קנאק' הזה של השבירה) ומבפנים צהבהבים ירקרקים עסיסיים ומעט מעט פיקנטיים. תענוג. אפילו הטחינה הסכימה אתנו בעניין הזה כשהפגשנו ביניהם.
אצל אבו מאהר תקבלו מנה מרכזית נדיבה (חומוס עם הרבה בשר, או פרגיות, קבאב, שניצל ושאר בשרים) וסביבה צלוחיות של סלטים צבעוניים. והמחיר? אין דברים כאלה.
אתם לא יודעים את זה, אבל טוני מסתובב עם המנות שלו בכיס: הוא אוהב לצלם מנות יפות ולשלוח לחברים כאילו מדובר בתמונות של ילדיו.
כשתיתקלו במנות, זה עלול לקרות גם לכם. ראו הוזהרתם.
עסק זה נבדק ונמצא עומד בסטנדרטים של מיזם אוצרות הגליל
